זה היה בשתיים לפנות בוקר, עליתי על מונית אקראית לנסיעה מתל אביב ליבנה.

הוא לא ידע שאני חוקרת פרטית כשפתח בפני את סגור ליבו.

לא היה לו שמץ של מושג.

הנהג סיפר לי על הנערה שאהב לפני כעשרים שנה.
הוא סיפר, שלפני שרותו הצבאי היתה לו מערכת יחסים רצינית.
היא חשבה על חתונה,הוא נבהל ונטש. הוא ידע שפגע בה מאד, והקשר נותק.
כבר עברו שנים רבות. הוא נשוי באושר ואב לילדים בוגרים, אך הנושא אינו מניח לו. חשוב לו מאד למצוא אותה ולבקש את סליחתה.

אז היא היתה בת 19, הוא אפילו אינו יודע אם הקימה משפחה והאם נשואה.
הוא אינו יודע דבר אודותיה כיום.

תוך כדי סיפורו אני שואלת אותו פרטים חשובים ומהותיים כאוספת מידע בטרם חקירה. הוא משתף ברוחב לב ומפרט את כל הידוע לו.
בשנים האחרונות העניין מציק לו מאוד, הוא אדם מאמין ובקשת הסליחה קריטית עבורו.

הנהג לא האמין למשמע אזניו, כשאני אומרת לו, שאני חוקרת פרטית. שאני בעלת משרד החקירות הרשמי שמבצע את כל החקירות באבודים עם צופית גרנט, ושאחד מתחומי המומחיות שלי הנו חקירות לאיתור אנשים.
לאחר שאספתי את כל הפרטים הידועים לו,
אותרה האישה בעבודת חקירה מאומצת.
הוא הגשים את רצונו וביקש מחילה אמיתית מעומק ליבו.
האישה, כיום נשואה ואם לילדים סלחה ומחלה לו.