כחוקרת פרטית נדרשתי להוכיח את עצמי שוב ושוב

אחד המקרים המעניינים שהגיעו לפתח משרדה בתקופת הקורונה, הגיע דווקא מהמגזר החרדי. זוג אמיד ביקש לעקוב אחרי הכלה שלהם, שגירשה את בנם מהבית בטענה שאין ביכולתה להתמודד איתו. המשפחה שמוכרת בעיר בני ברק, מימנה את אורח החיים הפזרני של הבן והכלה: מנקה פעמיים בשבוע, ג'יפ יקר, ושעות ארוכות של בייביסיטר כאשר הכלה אינה עובדת. "הם הגיעו לאחר שהתגנבו לאזניהם שמועות על כך ש"משהו לא תקין" עם הכלה, ושייתכן כי נראתה עם גבר בציבור. אך הם היו תמימים ורצו להאמין שהכול כשורה איתה, הם אמרו שהיא אימא טובה אך היה להם מוזר שלא הביאה את הילדים למסגרות לאחרונה, והם ביקשו להפיג את החשדות", מספרת נתי, "הפעלנו שני עוקבים אחריה בתחפושת חרדית. במעקב ראינו שהכלה יוצאת בבוקר לסידורים וקניות לבושה כחרדית
כהלכה, אך שמנו לב שהיא כל היום משוחחת בטלפון. בשעת ערב העוקבים שכמעט פספסו אותה, הבחינו בה יוצאת מהבית ללא מטפחת על ראשה, שערה היה פזור, והיא לבשה חצאית מיני קצרצרה, גופייה וכפכפים. היא נכנסה לג'יפ ונסעה לרמת גן, שם היא נכנסה לבניין ונשארה שם עד שש בבוקר. העוקבים ראו שבשעה שש היא ירדה, מתנדנדת כולה משיכרות ומלווה בגבר שאינו דתי. הפרידה ביניהם הייתה ארוכה, ולוותה בחיבוקים ונשיקות. כשפרשתי בפני ההורים את האמת על הכלה שלהם, היה להם קשה לעכל את הדברים, ליוויתי אותם, תמכתי בהם, וחיברתי אותם לאנשי מקצוע שיוכלו לעזור להם בהמשך".